החלטה בתיק ת"א 117-99

1.         מונחות בפני שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין בתיק זה, פסק דין שניתן ביום 10.9.12. קביעתו של פסק הדין הינה תשלום כסף למשיבות.

2.         התביעה העיקרית הוגשה בגין נזקי הגלישה ברכסים על ידי שתי התובעות:

            המשיבה 1, בגין נזקיה כחברה קבלנית.

            המשיבה 2 כתביעת שיבוב בגין כספים ששלמה למשיבה 1. 

            פסק הדין קבע כי המזיק העיקרי (כדי 55% באחריות) בוטח על ידי חברת כלל. לגבי  המבקשות 1,2 בבקשה זו נקבע כי הן נושאות ביחד ולחוד באחריות ל20% מהנזק.

            סכום הפיצוי שנקבע לב.י.מ כתובעת הוא בסדרי גודל של 6.5 מיליון ש"ח, ולחברת כלל כתובעת בסדרי גודל של כ-7 מיליון ש"ח.

3.         כלל כמבטחת האחראים לנזק  בשיעור של 55%, מבקשת לעכב את ביצוע התשלום לחברת ב.י.מ, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה לבית המשפט העליון.

4.         המדינה, הנושאת באחריות בשיעור של 20%, מבקשת לעכב את ביצוע התשלום הן לב.י.מ והן לחברת הביטוח כלל, שכן היא שוקלת הגשת ערעור לבית המשפט העליון.

            פסק הדין קבע כי חובת ה"ביחד ולחוד" חלה רק בין משרד השיכון והבינוי לבין מנהל מקרקעי ישראל, ואין המדינה חבה ביחד ולחוד עם גורמים אחרים. בינתיים הסתבר מתגובת ב.י.מ כי המדינה לא הגישה ערעור וחלף המועד להגשתו. עוד עלה מהתגובה כי המדינה קזזה את סכום הפיצוי לב.י.מ כנגד חוב קיים של ב.י.מ, ולפיכך, אין מקום לעסוק בבקשת המדינה לעיכוב ביצוע התשלום לחברת ב.י.מ ובקשה זו נדחית. גם בהתייחס לתשלום המדינה לחברת כלל - הבקשה נדחית. משלא הניחה המדינה הודעת ערעור כלשהי, ולא נטען כי חברת כלל לא תוכל להשיב כספים שתקבל לידי המדינה - אין מקום לעיכוב ביצוע.

             המשך הדיון יתמקד לכן רק בבקשת כלל (כמבטחת האחראים לנזק בשיעור של 55%) לעיכוב ביצוע התשלום.

5.         הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק הדין עליו מערערים, וצריך טעם  מיוחד כדי שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין, להינות מפירות זכייתו. (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984) "...הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב". (בש"א 2966/96 עטיה נ. עירית תל אביב פד נ (1) 668 בעמ' 670).  

6.         בהחלטה לגבי עיכוב ביצוע יביא בית המשפט בחשבון את סיכויי ההצלחה בערעור וכן אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין בוצע, האם יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו. ראו לענין זה ע"א 2841/07 מנהל מקרקעי ישראל נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה (אתר נבו, 25.8.08) - "הכרעה בשאלת עיכובו של פסק דין מורכבת מאיזון ושקלול בין שני גורמים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו למשל ע"א 7688/06 גולדנברג נ. מכבי שירותי בריאות כללית (לא פורסם, החלטה מיום 25.9.06) רע"א 8317/06 טהוליאן נ. ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (לא פורסם 21.1.07, פסקה 9).

7.         ביצוע פסק הדין בענין זה משמעו תשלום כסף. הכלל הוא כי פסק לתשלום כסף איננו מסווג בגדר עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב ביצוע. ראו בע"א 4444/10 חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי נסים עדי (נבו, 21.6.10) הש' ג'ובראן-:

" הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". כך קובעת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק דין כספי. משמע, אין די בהגשת ערעור או בהכרזה על כוונה להגיש ערעור על מנת לעכב את ביצוע ההחלטה. כך למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעור יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב - יפו פ"ד נ(1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403)".

וכן לע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה (נבו, 25.8.08) שם חזר הש' גרוניס על ההלכה לפיה:

" ההחלטות שעיכוב ביצוען מבוקש משיתות חיוב כספי. בפסיקה נקבע כי החלטות ופסקי דין מסוג זה יעוכבו לעיתים חריגות בלבד (למשל, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989);ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור (לא פורסם, החלטה מיום 30.1.02)".

8.         אעדיף שלא להביע דעה כלשהי בענין סיכויי הערעור. הודעת הערעור מטעם כלל כצד ג' מתייחסת לשאלת הכיסוי הביטוחי. את אשר סברתי פרטתי בפסק הדין.

9.         באשר לחברת ב.י.מ נטען כי אם יועברו אליה הכספים, לא ניתן יהיה להפרע ממנה, היה ויבוטל פסק הדין. ואמנם הטענה לא נתמכה בתצהיר אך צורפו הנתונים הבאים:

            החברה איננה פעילה מזה 20 שנה. יש אישור רואה חשבון על כך שהחברה הפסיקה פעילותה משנת 1995 ואימות לכך יש גם בתצהירי מר ברסוצקי. תצהיר מר ברסוצקי משנת 1999 לימד על כך שלחברה הפסדים גדולים ובעיה בתזרים מזומנים. עובדות אלו חוזרות במסמכים ובתצהירים שונים. עוד צורפו מסמכי רשם החברות המעידים  כי על החברה רשומים שעבודים להבטחת חובות לצדדים שלישיים. גם מר ברסוצקי עצמו נמצא בקשיים כלכליים ובית משפט אישר ביום 16.4.2012 להמציא לו התראת פשיטת רגל. כמו כן בנק לאומי החל לממש את דירת בני הזוג ברסוצקי, והסדר פשרה מיום 28.3.11 קבע כי בני הזוג ברסוצקי ישלמו לבנק סכום של 650,000 ש"ח.